אבל לאחר מלחמת העולם השנייה, סיפורה של אנה קיבל חיים משלו. לפני גירושה לברגן בלזן, היא ניהלה יומן שסיפר על חייה במחבוא סודי עם משפחתה כשהנאציזם התפשט ברחבי אירופה. למרות שתיארה את אימת החיים בזמן הכיבוש הנאצי של הולנד, היא גם מילאה את היומן בחוויות הילדות הרגילות שלה ובחלומותיה לעתיד לעסוק בכתיבה כסופרת או עיתונאית.
אף על פי שאנה פרנק מתה במחנה ריכוז נאצי, וכך גם אמה ואחותה, אביה אוטו פרנק שרד את השואה. ואחרי שנודע לו שיומנה של בתו הצעירה שרד, הוא החליט לפרסם אותו בשנת 1947. מאז, הספר תורגם ל-70 שפות ונמכר ביותר מ-30 מיליון עותקים, מה שהפך אותו לאחד היומנים המפורסמים בעולם.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
רוב הקוראים מודעים לכך שאנה פרנק מתה חודשים ספורים לאחר שמשפחתה נתפסה על ידי הנאצים ונשלחה למחנות ריכוז. אבל מעטים יודעים את הפרטים על האופן שבו מתה אנה פרנק ומה קרה לה בברגן בלזן לקראת מותה. למרבה הצער, כמה שאלות נותרו ללא מענה, כמו תאריך מותה המדויק של אנה פרנק. אבל הודות לדיווחי עדים של ניצולי שואה, כן ידע מה קרה בחודשי חייה האחרונים.
אנליס פרנק הייתה ילדה מאושרת
אנליס מארי פרנק נולדה ב-12 ביוני 1929 בפרנקפורט, גרמניה - לעולם שהיה על סף הנאציזם. אמה של אנה, אדית, הייתה עקרת בית, ואביה, אוטו, איש עסקים ואינטלקטואל שהתגאה בספרייה העשירה שבבעלותו ועודד את בנותיו, מרגוט ואנה, לרכוש השכלה רחבה. כמה שנים מאוחר יותר, ב-1933, הפך אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. האנטישמיות של היטלר ומפלגתו הנאצית - בשילוב עם מצב כלכלי ירוד - שכנעו את הוריה של אנה להעביר את משפחתם מגרמניה להולנד.
אנה ומרגוט פרנק, זנדוורט, הולנד, 1940
הצגת פוסט זה באינסטגרם
באמסטרדם, אנה הייתה מאושרת. היא למדה הולנדית, רכשה חברים והצליחה בבית הספר. אבל היא ומשפחתה לא יכלו לברוח מהנאצים. ב-1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה עם הפלישה לפולין. פחות משנה לאחר מכן, ב-10 במאי 1940, פלשו הנאצים להולנד. 'אחרי מאי 1940, הזמנים הטובים היו מעטים ורחוקים', כתבה אנה ביומנה מאוחר יותר, 'תחילה הייתה המלחמה, אחר כך הכניעה ולאחר מכן הגעתם של הגרמנים, ואז התחילו הצרות ליהודים'.
כינוס יהודים בכיכר מאיירפליין, אמסטרדם, 23 פברואר, 1941
הצגת פוסט זה באינסטגרם
תוך זמן קצר הנאצים הטילו הגבלות וחוקים דרקוניים. נאסר על יהודים כמו אנה ומשפחתה ליהנות ממקומות ציבוריים כמו פארקים ובתי קולנוע. יהודים נאלצו לענוד טלאי מגן דוד צהוב, אנה ואחותה מרגוט נאלצו ללכת לבית ספר יהודי בלבד, ואוטו פרנק איבד את השליטה על החברה שלו (כי אסור היה ליהודים להחזיק עסקים).
ביולי 1942, זמן קצר לאחר שקיבלה אנה פרנק ליום הולדתה ה-13 יומן אותו ראתה בחלון ראווה של חנות מספר ימים קודם, היא והחלה לכתוב בו מיד. אותו חודש, לאחר שמרגוט אחותה של אנה קיבלה קיבלה בדואר צו התייצבות לצורך העברה למחנה עבודה, עברה המשפחה למחבוא שאוטו פרנק הכין מראש . למחבוא במשרדי הקומה העליונה של החברה שלו ברחוב פריננחראכט 263 במרכז אמסטרדם, הצטרפו לאחר מספר ימים ארבעה יהודים נוספים, הרמן ואוגוסט ואן פלס, זוג חברים קרובים של אוטו פרנק, ובנם פטר בן ה-16. מאוחר יותר הצטרף גם פריץ קופפר, רופא שיניים יהודי. אנשי שלומם של המסתתרים היו מיפ ויאן חיס, מזכירתו של אוטו פרנק ובעלה שהיו חברי משפחת פרנק ואורחים קבועים בביתם, ועוד כמה מעובדיו. הם דאגו לצורכיהם ולשלומם תוך סיכון חייהם אם ייתפסו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כשלושה שבועות לפני גילוי המחבוא, כתבה אנה פרנק ביומן את אמירתה המפורסמת ביותר:
'על־אף הכל עודני מאמינה, כי יצר האדם טוב בליבו פנימה... אני שומעת את קול הרעם המתקרב, וסופו לקטול גם אותנו. אני חשה את יסוריהם של מיליוני בני־אדם — ובכל זאת…אני מאמינה כי הכל יסתיים בכי טוב, כי גם רעה זאת תכלה מן הארץ, ושלום ושלווה ישובו לעולם'.
בבוקר ה-4 באוגוסט 1944 נעצרו בני משפחת פרנק והאחרים במחבוא על-ידי שוטרים גרמנים שלוו במשתפי פעולה הולנדים על סמך הלשנה של אדם שנותר אלמוני עד היום, וגורשו למחנות ריכוז. רק אוטו יחזור. אדית נפטרה באושוויץ; אנה פרנק מתה בברגן בלזן לצד אחותה.
מיפ חיס, 1999
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך אנה פרנק מתה?
משפחת פרנק נשלחה לכלא ואחר כך למחנה המעבר וסטרבורק בהולנד. הם שהו שם כחודש לפני שהועברו לאושוויץ-בירקנאו בפולין הכבושה בידי הנאצים. כפי שמדווח בית אנה פרנק, המסע של המשפחה ארך שלושה ימים מייסרים. הם נדחסו יחד עם עוד כ-1,000 אנשים בקרונות בקר עם מעט אוכל או שתייה ורק דלי ששימש כשירותים.
כשהגיעו לאושוויץ, שומרי מחנה הריכוז הפרידו בין גברים לנשים. זו הייתה הפעם האחרונה שאוטו פרנק ראה את משפחתו. השומרים בדקו גם מי יכול לעבוד ומי לא, ואלה שנמצאו בלתי ראויים לעבודות פרך נלקחו לתאי הגזים ונרצחו.
אנה ואחותה מרגוט שהו באושוויץ כחודש לפני שהועברו שוב, הפעם למחנה הריכוז ברגן בלזן בצפון גרמניה, בנובמבר 1944. הוריהם נשארו באושוויץ, שם תמות אדית פרנק בקרוב בינואר 1945, חודש שחרור המחנה.
בברגן בלזן סבלו אנה ואחותה מהתנאים הבלתי אנושיים במחנה, שהכיל ברובו המכריע יהודים, אבל גם צוענים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, 'בלתי-חברתיים', אסירים פוליטיים ושבויי מלחמה. ברגן בלזן היה גיהנום שבו אסירים מתו מרעב, דיזנטריה, טיפוס, קור, תשישות, התעללות פיזית ועינויים.
אסירים שראו את אנה ושרדו את המלחמה, העידו שהיא נראתה כמו שלד מהלך, בדיוק כמו שאר האסירים. אנה ומרגוט התגוררו באוהל במחנה, שבו מזון ומים טריים היו מועטים והן נאלצו להשתמש בתעלה כשירותים. הן ישנו על מזרוני קש מלאים כינים, מה שרק הוסיף לייסורים. בדצמבר 1944 נראתה אנה עטופה רק בשמיכה, ככל הנראה כי בגדי האסירים שלה שרצו כינים.
כינים בברגן בלזן לא רק הפכו את תנאי החיים למזעזעים, אלא גם הפיצו מחלות קשות כמו טיפוס. טיפוס החל להתרבות במחנה בתחילת 1945, וגם אנה ומרגוט חלו במהירות. הסובלים מהמחלה חווים כאבי שרירים, כאבי ראש, בחילות, צמא וחום גבוה, כמו גם פריחות והזיות. בעולם ללא אנטיביוטיקה, טיפוס כבר היה מחלה מסוכנת, אך בתנאי מחנה הריכוז טיפוס היה קטלני אף יותר. היא פשוט הייתה שרועה ללא תזוזה וגססה. לעתים קרובות נדרשו לקורבנות רק כשבועיים או שלושה למות. וזה מה שקרה לאנה ולאחותה. תחילה מתה מרגוט בגיל 19, ואחר כך אנה בגיל 15.
חתונת אוטו ואדית פרנק בבית כנסת באאכן, גרמניה, 1925
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל מתי בדיוק אנה פרנק מתה?
חוקרים טענו זמן רב שהיא ומרגוט נכנעו לטיפוס במרץ, אבל מחקר שנערך על ידי בית אנה פרנק ב-2015 העלה שהבנות מתו מוקדם יותר. הם כנראה מתו בפברואר. שבועות ספורים לאחר מכן, ב-15 באפריל 1945, שיחררו כוחות בריטיים את ברגן בלזן. ההערכה היא שכ-50,000 אנשים מתו במחנה, כאשר רבים מהם נספו בין ינואר לאפריל 1945 ממחלה, רעב ותשישות. אבל למרות שאנה פרנק מתה במחנה, סיפור חייה ישותף בקרוב עם העולם.
לאחר מותה של אנה פרנק בברגן-בלזן, חזר אביה אוטו להולנד וגילה שרעייתו ושתי בנותיו מתו במחנות ריכוז. הוא פגש את מיפ חיס שסיפרה לו שלאחר מעצר המשפחה היא מצאה במחבוא את היומן שאנה כתבה ושמרה אותו. היומן נמסר לאוטו פרנק שלאחר התלבטות, החליט לפרסם אותו, בהתאם לרצונה של אנה, כפי שהובע על ידה ביומן. מיפ חיס זכתה בתואר חסידת אומות עולם ואות כבוד ממלכת הולנד.
גלעד לזכרן אנה ומרגוט פרנק, ברגן-בלזן
View this post on Instagram
יומנה של נערה
יומנה של אנה פרנק, שנכתב במהלך שתי שנות החיים במחבוא, הוא הרבה יותר מתיעוד היסטורי. זהו חלון אל תוך עולמה הפנימי של נערה צעירה, המתמודדת עם קשיי החיים בתקופה אפלה תוך שמירה על תקווה, אופטימיות ואמונה באנושות. אנה תיארה בכישרון רב ובישירות את קשיי היומיום במחבוא - חלל צפוף ללא אור, רעב, חולי, מתחים משפחתיים וחששות תמידיים מפני גילוי. מרות גילה הצעיר, אנה מפגינה תובנות עמוקות על טבע האדם, החברה והחיים. כתיבתה נוגעת בנושאים אוניברסליים כמו אהבה, אובדן, תקווה, חשיבות המשפחה, התבגרות ושינויים רגשיים ופיתוח זהות. היא התייחסה למלחמה, לאנטישמיות ולסבל האנושי, והביעה את דעותיה ומחשבותיה באופן ביקורתי וחכם. למרות הקשיים והאכזבות, אנה שמרה על תקווה לעתיד טוב יותר, ופה ושם תיבלה בהומור. היא האמינה באנושות, בכוחם של אנשים טובים וכתבה על חלומותיה, שאיפותיה ותקוותיה לעולם צודק ושוויוני יותר.
יומנה של אנה פרנק הוא לא רק מסמך היסטורי חשוב, אלא גם יצירה ספרותית נוגעת ללב ומעוררת השראה. הוא תורגם ליותר מ-70 שפות ונקרא על ידי מיליוני אנשים ברחבי העולם. סיפורה של אנה מהווה עדות מרגשת לכוחם של הרוח האנושית, האופטימיות והתקווה גם בתקופות החשוכות ביותר.
תורגם ל-75 שפות. יומנה של אנה פרנק
הצגת פוסט זה באינסטגרם
