סטודנטים רדיקלים הקימו מאהל מחאה במדשאות של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בעודם סוגרים על הקמפוס. שוטרים מנסים לפרק את המאהל, עוצרים יותר מ־100 מפגינים – אך אלה משתחררים במהרה ומחדשים את ההפגנות, והפעם באופן אינטנסיבי בהרבה.
כוחות שיטור ליד מחנה הסטודנטים הפרו-פלשתינים בקולומביה // רויטרס
אוניברסיטאות אחרות כמו ייל, ברקלי ומישיגן הולכות בעקבות אוניברסיטת קולומביה, והאלימות מגיעה לשיאה בקיץ - עם מהומות בקנה מידה גדול שפורצות בוועידה הלאומית הדמוקרטית בשיקגו.
מי שקורא את הפסקה לעיל עשוי לחשוב שהיא מתארת את המתרחש כעת באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטאות אחרות ברחבי ארה"ב, אך למעשה מדובר במה שקרה לפני 56 שנים בתקופת שביתות הסטודנטים של 1968. גם אז המחאות החלו בהשתלטות על אוניברסיטת קולומביה והתפשטו גם לקמפוסים אחרים, גם אז הגיעה האלימות לשיאה בוועידת הנשיאות הדמוקרטית בשיקגו.
ניתן לטעון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אולם יש הבדלים משמעותיים בין שביתות הסטודנטים של שנות ה־60 לבין המהומות שמתחוללות כעת באוניברסיטאות האמריקניות.
ראשית, שביתות הסטודנטים דאז היו בעד שלום ונגד מלחמה, במיוחד נגד המלחמה ההרסנית של ארה"ב בווייטנאם, בעוד ההפגנות של היום הן בעד מלחמה - מברכות ומהללות את טבח היהודים ב־7 באוקטובר, מגדירות אותו כניצחון גדול וקוראות להשמדת מדינת ישראל כליל. הקריאות הנשמעות בהפגנות בימים אלו לאינתיפאדה חדשה, והקריאה "לשרוף את תל אביב", לא דומות כלל לקריאות שהשמיעו הסטודנטים ב־1968.
שנית, בניגוד להפגנות שקראו ב־1968 לסובלנות ולאהבה, ההפגנות שאנו עדים להן כיום מעודדות ומבוססות על גזענות ועל שנאה. הרעיון שקבוצה כלשהי תסולק ותודר על בסיס דת או לאום, כפי שקורה בהפגנות כיום, היה נתפס כרעיון מתועב לחלוטין על ידי מפגיני 1968.
המטרה: שינוי המדיניות האמריקנית
ההפגנות של שנות ה־60 התאפיינו בכך שהן הובלו בידי מספר משמעותי של יהודים, וכללו גיבורי "אנטי־מלחמה" כמו אבי הופמן, ג'רי רובין ומארק ראד. לעומתן, ההפגנות בקמפוסים האמריקניים כיום שונות לגמרי בתכליתן - אלו הפגנות המביעות אנטישמיות באופן מובהק וארסי, ומקבלות אליהן רק יהודים ששונאים את מדינת ישראל.
הפגנות שנת 2024 בקמפוסים גרמו לרב של אוניברסיטת קולומביה להפציר בסטודנטים היהודים לא להתקרב לקמפוס - מה שהפך אותו ל"יודנריין" ("נקי מיהודים") - והן דומות להפגנות 1968 בדבר מהותי אחד: מטרתן לשנות באופן קיצוני את המדיניות האמריקנית.
על כן, זהו אינטרס אסטרטגי של מדינת ישראל שמפגינים אנטישמיים אלו לא יהיו חלק מאותן אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. כבוגר אוניברסיטת קולומביה, התבקשתי על ידי ארגון הבוגרים היהודים לסייע במאבק נגד השתלטות גורמים אנטי־ציוניים ואנטישמיים על הקמפוסים.
לשם כך התראיינתי בתקשורת האמריקנית בנושא, ופרסמתי מאמרים בעיתונות האמריקנית שמדגישים את הסכנה הנשקפת מההפגנות הללו - לא רק כלפי מדינת ישראל, אלא גם כלפי ארה"ב.
בריונים בגיל העמידה
לאחרונה טענתי שאוהלי המחאה והדגלים שהתנוססו בהפגנות השונות, סופקו ומומנו על ידי גורמים המעוניינים לשבש את החיים הסטודנטיאליים בארה"ב ולהפוך את ההוויה הסטודנטיאלית לאנטי־אמריקנית. רבים מהמפגינים הם אפילו לא סטודנטים, אלא בריונים בגיל העמידה, ולכן קראתי לממשל ביידן לדרוש מה־FBI לחקור את מי שעומד מאחורי ההפגנות האלו.
יש עוד הרבה מה לעשות. על ההנהגה הישראלית להבהיר את עמדתה, לגנות בתוקף את המפגינים ולחזק את הקבוצות היהודיות והציוניות בקמפוסים. עליה להכיר בעובדה כי ההפגנות הללו מאיימות על ביטחונה של מדינת ישראל לטווח הארוך.
ארה"ב הפסידה במלחמה בווייטנאם, בסופו של דבר, אך במלחמה של ישראל נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן - אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו