סמל יצחק (20) גדל בבית חרדי. יש לו משפחה ענפה בבני ברק, עם 14 אחים ואחיות, והוא לא היה חייב להתגייס. אבל יצחק בחר לחתום על ויתור מעמד של בני ישיבות ולשרת בצבא, לאחר שעזב את אורח החיים הדתי.
"מבחינתי מדובר על רווח כפול, גם לחיות באורח חיים שאותו אני בוחר, וגם לתת שלוש שנים למדינה", הוא מספר בגאווה. "ידעתי שהבחירה להתגייס תגיע עם מחיר משפחתי, והייתי מוכן לקחת את הסיכון הזה כי היה לי חשוב להתגייס. הלכתי לבד ללשכת הגיוס וקיבלתי הליך גיוס כמו כל אחד אחר במדינה".
פעילות צוות הקרב של חטיבת גבעתי בשכונת ׳אל אמל׳ בחאן יונס // דובר צה"ל
יצחק ניתק קשר עם המשפחה, ובמשך כמה חודשים השתייך לגדוד צבר. היום הוא משרת כמנהל מבצעים באגף המבצעים של גבעתי.
"אני משרת בחטיבה הקדמית ולוקח חלק פעיל בלחימה. ההרגשה היא שאתה חלק ממשהו שהוא גדול ממך ומכולנו, ונותן את החלק שלך בכל הדבר הגדול הזה. המעבר מבני ברק לגבעתי הוא מעבר מאוד חד. הייתי בטוח שזה יעבור חלק, כי הייתי פתוח לעולמות אחרים, אבל הייתי קצת בשוק. בפעם הראשונה שהייתי בצבא בשבת ויכולתי לא לשמור שבת בלי להסתיר, הייתי בהלם. זו תחושה אחרת.
"אני גר עכשיו בבית החייל בתל אביב, וחלק מהעמותה לחיילים בודדים על שם מייקל לוין. כאן אני פוגש חיילים עם רקע דומה לשלי, מקבל אוזן קשבת ופינה חמה, ובעיקר תחושת שייכות. אנשים שעברו חוויות דומות לחוויות שלי ועשו מסלול לא שגרתי כמוני, מבינים אותי יותר מאשר כאלה שהיה להם קל להתגייס או שהרקע שלהם שונה".
ליצחק יש דעה נחרצת לגבי גיוס חרדים לצבא: "כל אחד צריך לתרום מעצמו למדינה - לא משנה מה אורח החיים שלו ולאיזה ציבור הוא משתייך. לי היתה בחירה, אבל לחברים שלי בגבעתי לא היתה בחירה, הם היו חייבים להתגייס לפי החוק וזה מצב לא תקין, שרק אנשים כמוני יכולים לבחור.
"אני התגייסתי מתוך בחירה ובכוחות עצמי. פשוט עשיתי גוגל, מצאתי טופס ויתור על מעמד של בן ישיבה וחתמתי עליו. בתוך פחות משלושה חודשים קיבלתי צו ראשון ועברתי את כל הליך הגיוס. היה לי ברור שאני הולך לקרבי כדי לתת כמה שיותר. בהתחלה שיבצו אותי לתפקיד לא קרבי, ונלחמתי כדי להגיע לגבעתי. הרי לא סתם הורדתי מעמד של בן ישיבה. אני שמח שהגעתי לאן שהגעתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו