בחדר הלידה בבילינסון בשעות הלילה המאוחרות ילדה אמש (בין רביעי לחמישי) בשעה טובה אלה חיימי, אלמנתו של טל חיימי ז"ל מקיבוץ ניר יצחק, שנהרג בעת מילוי תפקידו ונחטף בשבת השחורה של שבעה באוקטובר, ילד רביעי. "זו לידה ברגשות מעורבים, עם ילד שמביא אתו המון המון שמחה", היא אומרת.
בן דוד של החטוף טל חיימי על החלטת ישראל לא לשלוח נציג מטעמה לדיוני המשא ומתן על העסקה בקהיר (14.02.24) // נועם (דבול) דביר
עידית אנגל, מיילדת בבית החולים לנשים בבילינסון, אומרת בהתרגשות: "הייתה לי הזכות להיות ולהשתתף ברגע מרגש ועוצמתי כל כך הלילה בחדר הלידה. אלה היא בעלת כוחות על ומהווה השראה עבורי. אני מקווה שהילד יביא לה המון אושר, מתוך האירוע הקשה והמטלטל שהיא חוותה".
אלה לוותה על ידי פרופ' ארנון ויז'ניצר, רופא בכיר בבית החולים לנשים, שבמשך שנים עבד בעוטף עזה. ויז'ניצר אמר: "את אלה חיימי אני מכיר הרבה שנים. ליוויתי אותה בהריונות הקודמים וברגעים המרגשים ביותר. עבורי זו סגירת מעגל. מתוך החושך והעצב שטל ז"ל לא נמצא, יש אור אחד שנולד אתמול - והוא רק ילך ויתעצם, וייתן תקווה".
בדצמבר האחרון, משפחתו של טל חיימי, שהוגדר חטוף, עודכנה כי הוא נרצח לאחר שהוגדר חטוף מאז אירועי השבת השחורה ב-7 באוקטובר. אלה ספדה לו בכאב בהלווייתו: "טל שלי, הדבר הכי רחוק ממך הוא שאעמוד ואדבר בפורום כזה עליי ועלייך ועלינו. אבל אני מוכרחה להיפרד. ב-7 לאוקטובר גם חלק ממני מת. התפרק. ועכשיו אני צריכה לבנות מחדש. מנסה לחשוב על החיים שהיו לנו ומה אני בלעדייך. הרי היינו יותר שנים ביחד מאשר לחוד. לא יצאתי לאף אתגר בלי שתהיה לצידי. כמה יציבות הכנסת לחיי. הפכת אותי למי שאני".
"כל מה שאומרים עליך – השקט, השלווה, קור הרוח והחכמה - זה גם מה שהיית בבית ופי כמה וכמה. החוסר הוא עצום. השארת לי ארבע מתנות בדמותך. ואני מבטיחה לך פה שזה יהיה בית שמח ומלא חיים. גם אם לא מסודר ונקי כמו שתמיד רצית. מקווה שאצליח לעמוד במשימה הקשה שהוטלה עליי ושתהיה גאה בי. כי אני גאה בך כל כך. אני בוחרת להסתכל על מה שיש. ובסיוט שאותו אנחנו עוברים גם היש לא מובן מאליו".
"נלקחת מאיתנו אבל את הזיכרונות אף אחד לא יוכל לקחת. הם יישארו שלנו לנצח. עינב, ניר ואודי, אבא שלכם נהרג כשעשה את מה שהאמין בו יותר מהכל: הוא הגן עלינו ועל הקיבוץ, קיבוץ בו גדל והקים משפחה. הוא לא היסס לרגע כשיצא באותו בוקר מהבית. אור וזוהר, אנחנו ביחד בסיפור הזה. אני מבקשת שתצאו מפה היום מחוזקים ובראש מורם. כי טל נפל לאחר לחימה בגבורה. והוא נטמן באדמה שהייתה לו כבית ברביבים".
"עד שיעבור למנוחתו הקבועה באדמה עליה הגן ואהב. אני לא מצטערת על כלום טל שלי. אני נפרדת ממך בלב שבור וכואב. דע שהיית אהוב ונאהב. אני יודעת שלא משנה מה יקרה, שום דבר לא יפריד בנינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו